בחזרה לקלאסיקות

קנת רקסרות (1905 – 1982) היה איש רנסאנס מודרני: משורר, מתרגם, מסאי,מחזאי, בעל טור, שדר רדיו, צייר, מבקר תרבות ופעיל פוליטי. הוא היה גם אוטודידקט מזהיר, שלימד עצמו חצי תריסר שפות קלאסיות ומודרניות, קרא מכל הבא ליד ופיתח בקיאות אנציקלופדית בשורה ארוכה של תחומי ידע –מתאולוגיה והיסטוריה ועד אקולוגיה ובוטניקה. כאינטלקטואל וכיוצר אנטי־ ממסדי, הוא מילא תפקיד מפתח בפריחת סצנת התרבות האלטרנטיבית בסן פרנסיסקו באמצע המאה הקודמת, טיפח דורות של משוררים צעירים וזכה לכינוי "הסנדק של דור הביט". המשורר האמריקני הנודע רוברט בליי אמר עליו שהוא "איש הספרות האינטליגנטי ביותר בארצות הברית – פי שבעה או שמונה, בערך, מכל האחרים".

ב־ 1965 החל רקסרות לפרסם סדרה של מסות קצרות על יצירות המופת של הספרות העולמית בכתב העת סאטרדיי רוויו. רובן כונסו באסופה בחזרה לקלאסיקות, שראתה אור ב־ 1968 , ובספר ההמשך, שהתפרסם אחרי מותו של מחברן. בניגוד לתוכניות ’הספרים הגדולים של תרבות המערב’ שיזמו המנדרינים האקדמיים בזמנו, רקסרות פרש יריעה חובקת עולם: רשימת הקלאסיקות שלו משתרעת על פני חמשת אלפים שנה של יצירה אנושית ומקיפה עלילות גיבורים הומריות לצד אפוסים הודיים, פילוסופיה יוונית לצד הגות דאואיסטית, ליטורגיות לטיניות לצד שירי הייקו יפניים, ספרות סינית קלאסית לצד רומנים אירופיים מודרניים.

המהדורה העברית של בחזרה לקלאסיקות, הרואה כעת אור בתרגומה של ליה נרגד, מרכזת מבחר גדול מן המסות שחיבר רקסרות. היא אינה קטלוג ואינה מתיימרת לחתום קאנון. תוכן העניינים דומה יותר למפת דרכים שקורא אחד סימן עליה מקומות שבהם כדאי לעצור. המסות אינן מבואות או ערכים אנציקלופדיים, אלא הצעות לקריאה מחדש, שכתב אדם בעל השראה וחזון. רקסרות אינו מורה לנו מה לחשוב; הוא מזמין אותנו להתבונן יחד עימו במרכיביה האוניברסליים של החוויה האנושית – באהבה ובאובדן, בתשוקה ובפחד, בזקנה ובמוות. "אין מציאות מלבד זו של הניסיון," כתב, "והניסיון הוא שיחה בין אנשים." הספר הזה הוא צד אחד של השיחה; הצד השני הוא אתם.