הספר ניו יורק – תל אביב בוחן את ריבוי הפנים ביחסי האמנות הישראלית והאמנות האמריקאית המודרנית. בהסתמך על תהליכי האמריקניזציה של האמנות והתרבות בישראל במחצית השנייה של שנות ה-60, פרקי הספר סוקרים את המפנה האמנותי מ"זיקת פאריז" ל"זיקת ניו יורק", ששיאו באימוץ מגמות ה"פופ ארט" והמינימליזם. הספר חושף גם זיקות מוקדמות יותר ל"אסכולת ניו יורק", שראשיתן עוד בשנות ה-40, ומרחיב אל זיקות מאוחרות יותר בהקשרי האמנות המושגית, הצילום, מגמת ההתחזות ועוד.
הספר בוחן את ריבוי הפנים ביחסי האמנות הישראלית והאמנות האמריקאית המודרנית ועל תל אביב השואפת למנהטן ועל חברה ישראלית שהטמיעה בתוכה את החלום האמריקאי.